פסק-דין בתיק ת"ק 13170-08-11

כתב התביעה שבפניי עניינו תביעת נזק עקיף שאירעה לרכב בבעלות התובע  בגין אירוע תאונה מיום 6/1/11 באזור דרך חנקין בחיפה .

לטענת התובע, עת נתון היה בנסיעה איטית בנתיב הנסיעה הימני, נתיב בו הינו נוסע על בסיס יומיומי בדרך לעבודתו במוזיאון לוחמי הגטאות, חש לפתע פגיעה במוקד האחורי של הרכב, באשר לטענתו רכב הנתבע 1 סטה לנתיבו ופגע בו.

כתוצאה מהפגיעה איבד התובע שליטה על הרכב ורכבו הוטח כנגד גדר ההפרדה שבצידו הנגדי של הכביש, תוך שכתוצאה מכך נגרם נזק כבד למוקד הקדמי של הרכב.

רכבו של התובע נתקע על גדר ההפרדה ולא ניתן היה לגררו מהמקום אלא באמצעות רכב חילוץ אשר העלה את הרכב על משטח הרמה והוציאו מהמקום.

לעניין סכום הנזק הנתבע, סך של 3360 ש"ח,  הרי סכום זה מורכב מנזקים עקיפים שכן התובע קיבל פיצוי בגין נזקיו מהחברה המבטחת את רכבו ועל כן כתב התביעה נסב על נזקיו הנלווים הכוללים דמי השתתפות עצמית, כינון פוליסה, שרותי גרירה וחילוץ ועגמת נפש.

לטענת הנתבעים , התאונה אירעה כתוצאה ממחדלי התובע, אשר סטה מנתיב מסיעתו לכיוון נתיב הנסיעה השמאלי, הפריע לרכב בו נהג הנתבע 3 וכתוצאה מכך אירעה ההתנגשות. הנתבע 3 טען כי הכביש היה רטוב ועל כן ניסיונו לבלום את הרכב מיד כשהבחין ברכב התובע סוטה ממסלולו לא צלח.

עוד טוענים התובעים כי הפגיעה ברכב התובע היה במוקד אחורי בלבד ורכב הנתבע 1 נהדף אל גדר ההפרדה מעברו השני של הכביש ואילו רכב התובע האיץ נסיעתו ונתקל בגדר ההפרדה. לטענתם, התנגשות רכבו של התובע בגדר ההפרדה, לרבות הנזק הנובע מכך, נגרמו בשל מחדל התובע בלבד ואין לייחסם לתאונה.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא ייתכן שבמהירות הנסיעה הנמוכה בה נהגו שני הצדדים, כפי שהינם טוענים, לא יכול היה רכב הנתבע להדוף את רכב התובע לגדר ההפרדה.

לעניין סכום הנזק חולקים הנתבעים על דרישת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש ולעלות החילוץ והגרר וטוענים כי על חברת הביטוח של רכב התובע היה לשאת בעלות החילוץ.

התובע מסר עדות מטעמו ואילו מטעמם של הנתבעים העיד נהג הרכב, מר בן חמו ליאור וכן התייצב למתן עדות מר לינוי שטיינברג, אשר ישב לצד נהג הרכב הנתבע בעת התרחשות התאונה.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי בתיק זה, הצדדים הדגימו את גרסתם לאירוע התאונה והציגו תמונות של הפגיעות ברכביהם . התובע חזר על תיאור התאונה המפורט בכתב התביעה וביצע הדגמה של האירוע. שני העדים מטעם הנתבעים הציגו גרסה זהה ביחס לנסיבות אירוע התאונה, שניהם טענו כי רכב התובע הוא שסטה למסלולם, הנהג ניסה לבלום ללא הצלחה בשל המרחק הקצר והכביש הרטוב וכי שניהם ראו כי התובע האיץ נסיעתו לכיוון גדר ההפרדה מיד לאחר התאונה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים ושקלתי את כל טענות הצדדים והראיות שהוצגו מטעמם, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

שמעתי את גרסת התובע, השתכנעתי ממהימנות הצגת הדברים על ידו, התובע אדם מבוגר אשר העיד בפניי באופן מעורר אמון, אני מקבלת את דבריו כי הינו נוסע בדרך זו, המוכרת לו היטב, מזה 11 שנה בנתיב הנסיעה לעבודתו. התובע תיאר את ארוע התאונה בפשטות, תיאורו מתיישב יותר עם ההגיון והשכל הישר שכן אין מחלוקת כי רכבו נסע לפני רכבם של הנתבעים במידה מועטה אמנם אך כזו המסבירה מדוע לא היתה לתובע זווית ראייה של רכב הנתבעים לפני הפגיעה וכן מספקת הסבר מניח את הדעת לפגיעת רכב הנתבעים ברכבו מאחור שעה שמחמת המרחק הקצר, הכביש הרטוב ועיקול הדרך באותו מקטע, לא היה סיפק בידם לבלום ולמנוע את הפגיעה.

התובע אף הודה בהגינות כי בעקבות הפגיעה ברכבו מאחור, איבד שליטה על ההגה ובמצב דברים זה בהחלט ויכול להתרחש מצב בו נגרמת התנגשות רכבו במעקה ההפרדה שמעבר לכביש כפועל יוצא של הפגיעה במוקד האחורי, כך מקל וחומר במצב בו תנאי הכביש הינם גרועים והכביש רטוב כפי שהעידו שני הצדדים.

הנזק לרכב התובע במוקד אחורי, הנובע מהפגיעה הישירה ברכב הנתבע 1, נאמד בכ 7000 ש"ח ואילו הנזק למוקד הקדמי הנובע מהתנגשותו בגדר ההפרדה נאמד בכ 23,000 ש"ח. לעומת זאת, הנזק לרכב הנתבע 1 נגרם אך ורק למוקד קדמי ימני. אם אכן נהדף רכב הנתבע 1 למעקה ההפרדה בעברו השני של הכביש, כפי שטען העד , אין הדבר ניכר מהפגיעות ברכב.

אינני יכולה לקבל את טענת הנתבעים לפיה  התנגשות רכב התובע במעקה ההפרדה בצורה חזקה למדי, כפי העולה מאופי הפגיעה, מושת לפתחו של התובע, שהרי ברי כי אלמלא ההתנגשות כמות שאירעה, ממילא לא היה כל אדם בר דעת מאיץ את נהיגת רכבו היישר לתוך קיר בטון.

אין ספק כי רכבו של התובע ספג פגיעה משמעותית במוקד הקדמי, אולם פגיעה זו הינה פועל יוצא של הפגיעה במוקד האחורי ויהא זה מלאכותי לנסות ולנתק בין הדברים כפי שמציעים הנתבעים.

זאת ועוד. בעדותם של הנהג והנוסע שישב לצידו בעת התאונה מצאתי כי קיימת קוהרנטיות בכל הנקודות הטריוויאליות - היינו שניהם העידו באופן זהה לגבי אופן התרחשות אירוע התאונה, ההסבר לגבי סטיית התובע דווקא לנתיב נסיעתם שלהם ולא ההיפך מכך, הטענה שניסו לבלום ללא הצלחה וכן הטענה כי שניהם ראו את רכב התובע מאיץ לאחר התאונה היישר לתוך גדר ההפרדה - כל אלו נקודות ברורות ובסיסיות אשר משעה שהוצגה עמדת ההגנה בהליך זה, בהחלט ניתן להבין את שתי העדויות המובנות והתואמות בנקודות הליבה.

אולם, דווקא בנקודה אחת, בלתי מהותית לכאורה לתיאור אירוע התאונה עצמה, נמצאה אי התאמה בין עדויות הנתבעים, עת העיד מר שטיינברג כי בעקבות הפגיעה, נזרק הרכב בו נסעו הנתבעים למעקה הפרדה בצידו הימני של הכביש.